משניות בניגון - שונה בזמרה | מסכת שביעית - חלק ראשון | פרקים א עד ה mishna | shvieit

Description

משניות בניגון - לחנים וביצוע : אלירן כהן נערך בחדש אב התשפ"ד בסטודיו בוזגלו 3 תודה רבה למוטי אוורבוך שצילם ולאלעזר בני שצעק איתי יחד ולקדוש ברוך הוא שמנשים אותי "או 2" כל רגע להדסה ולילדים. המעוניין בחלק השני המכיל את חמשת הפרקים הנוספים יצור קשר במייל: [email protected] 0:00 - 17:25 פרק א - עד אימתי חורשין בשדה האילן 17:32 - 39:45 פרק ב - עד אימתי חורשין בשדה הלבן 39:51 - 1:1:23 פרק ג - מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות 1:1:38 - 1:20:08 פרק ד - בראשונה היו אומרים 1:20:20 - 1:35:50 פרק ה - בנות שוח מסכת שביעית פרק א א,א עד אימתיי חורשין שדה האילן ערב שביעית: בית שמאי אומרין, כל זמן שהוא יפה לפרי; בית הלל אומרין, עד העצרת. וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו. א,ב איזה הוא שדה האילן: כל שלושה אילנות לבית סאה--אם ראויות לעשות כיכר דבילה של שישים מנה באיטלקי, חורשין כל בית סאה בשבילן; פחות מכן, אין חורשין להם אלא מלוא האורה וסלו חוצה לו. א,ג אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל, רואין אותן כאילו הן תאנים: אם ראויים לעשות כיכר דבילה של שישים מנה באיטלקי, חורשין כל בית סאה בשבילן; פחות מכן, אין חורשין להן אלא לצורכן. א,ד היה אחד עושה כיכר דבילה, או שניים עושין--אין חורשין להן אלא לצורכן, עד שיהו משלושה ועד תשעה. היו עשרה, מעשרה ולמעלן--בין עושין בין שאינן עושין, חורשין כל בית סאה בשבילן: שנאמר "בחריש ובקציר, תשבות" (שמות לד,כא), אין צורך לומר חריש וקציר של שביעית; אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס לשביעית, וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר, מה חריש רשות, אף קציר רשות; יצא קציר העומר. א,ה שלושה אילנות של שלושה אנשים--הרי אלו מצטרפין, וחורשין כל בית סאה בשבילן. וכמה יהא ביניהן--רבן שמעון בן גמליאל אומר, כדי שיהא הבקר יכול לעבור בכליו. א,ו עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה--חורשין כל בית סאה בשבילן, עד ראש השנה. היו עשויות שורה, או מוקפות עטרה--אין חורשין להן אלא לצורכן. א,ז הנטיעות והדלועין, מצטרפין לתוך בית סאה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל עשרה דלועין לבית סאה--חורשין כל בית סאה, עד ראש השנה. א,ח עד אימתיי נקראו נטיעות: רבי אלעזר בן עזריה אומר, עד שיחולו. רבי יהושוע אומר, עד שבע שנים. רבי עקיבה אומר, נטיעה כשמה. אילן שנגמם והוציא חליפין--מטפח ולמטן כנטיעה, מטפח ולמעלן כאילן, דברי רבי שמעון. מסכת שביעית פרק ב ב,א עד אימתיי חורשין שדה הלבן ערב שביעית: עד שתכלה הליחה, כל זמן שבני אדם חורשין ליטע במקשיות ובמדלעות. אמר רבי שמעון, נתת תורת כל אחד ואחד בידו; אלא בשדה הלבן עד הפסח, ובשדה האילן עד העצרת. ב,ב מזבלין ומעדרין במקשיות ובמדלעות, עד ראש השנה; וכן בבית השלהים. מייבלין מפרקין מאבקין ומעשנין, עד ראש השנה. רבי שמעון אומר, אף נוטל הוא את העלה מן האשכול בשביעית. ב,ג מסקלין עד ראש השנה; מקרסמין מזרדין ומפסלין, עד ראש השנה. רבי יהושוע אומר, כזירודה וכפיסולה של חמישית, כך של שישית. רבי שמעון אומר, כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן, רשאי אני בפיסולו. ב,ד מזהמין את הנטיעות, וכורכין אותן, וקוטמין אותן, ועושין להם בתים, ומשקין אותן, עד ראש השנה. רבי אלעזר בר צדוק אומר, אף משקה הוא על הנוף בשביעית, אבל לא על העיקר. ב,ה סכין את הפגין ומנקבין אותן, עד ראש השנה. פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית--לא סכין ולא מנקבין. רבי יהודה אומר, מקום שנהגו לסוך--אינן סכין, מפני שהיא עבודה; מקום שנהגו שלא לסוך, סכין. רבי שמעון מתיר באלו, מפני שהוא רשאי בעבודת האילן. ב,ו אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין בערב שביעית, פחות משלושים יום לפני ראש השנה; אם נטע או הבריך או הרכיב, יעקור. רבי יהודה אומר, כל הרכבה שאינה קולטת לשלושה ימים, שוב אינה קולטת; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים, לשתי שבתות. ב,ז האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה--מתעשרין לשעבר, ומותרין בשביעית; ואם לאו--אסורין בשביעית, ומתעשרין לשנה הבאה. ב,ח רבי שמעון השזורי אומר, פול המצרי שזרעו לזרע מתחילה, כיוצא בהן. רבי שמעון אומר, האפונין הגמלונין, כיוצא בהן. רבי אלעזר אומר, האפונין הגמלונין, משתירמלו לפני ראש השנה. ב,ט הבצלים הסריסים ופול המצרי, שמנע מהן מים שלושים יום לפני ראש השנה--מתעשרין לשעבר, ומותרין בשביעית; ואם לאו--אסורין בשביעית, ומתעשרין לשנה הבאה. ושל בעל, שמנע מהן מים שתי עונות, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים, שלוש. ב,י הדלועין שקיימן לזרע--אם הקשו לפני ראש השנה, ונפסלו מאוכל אדם--מותר לקיימן בשביעית; ואם לאו, אסור לקיימן בשביעית. התמרות שלהן, אסורות בשביעית. ומרבצין בעפר הלבן, דברי רבי שמעון; ורבי אליעזר בן יעקוב, אוסר. וממרסין באורז בשביעית; רבי שמעון אומר, אבל לא מכסחין. מסכת שביעית פרק ג ג,א מאימתיי מוציאין זבלים לאשפתות: משיפסקו עוברי עבירה, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, משייבש המתיק. רבי יוסי אומר, משייקשר. ג,ב עד כמה הן מזבלין, עד שלוש שלוש אשפתות לבית סאה של עשר עשר משפלות של לתך לתך. מוסיפין על המשפלות, ואין מוסיפין על האשפתות; רבי שמעון אומר, אף על האשפתות ג,ג עושה אדם את שדהו שלוש שלוש אשפתות לבית סאה. יותר מכן, כדברי רבי שמעון. וחכמים אוסרים, עד שיעמיק שלושה, או עד שיגביה שלושה. עושה אדם את זבלו אוצר; ורבי מאיר אוסר, עד שיעמיק שלושה, או עד שיגביה שלושה. היה לו דבר מועט, מוסיף עליו והולך; ורבי אלעזר בן עזריה אוסר, עד שיעמיק שלושה, או עד שיגביה שלושה, או עד שייתן על הסלע. ג,ד המדייר את שדהו--עושה סהר לבית סאתיים, עוקר שלוש רוחות ומניח את האמצעית; נמצא, מדייר בית ארבעת סאין. רבן שמעון בן גמליאל אומר, בית שמונת סאין. הייתה כל שדהו בית ארבעת סאין--משייר ממנה מקצת, מפני מראית העין. ומוציא מן הסהר