משניות בניגון - "שונה בזמרה" | "ואלו הן הלוקין" ( "אשר הכיתי בית מאהבי" ) | מסכת מכות

Description

משניות בניגון - אייר התשפ"ה לבעלי טלפון כשר. "קו שונה בזמרה " : 03-3130178 אלו הן הלוקין - הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אימו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנידה, אלמנה - לכוהן גדול, גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט. אלמנה וגרושה - חייבין עליהן משם שני שמות. גרושה וחלוצה - אינו חייב עליה אלא משם אחד בלבד. (ב) הטמא - שאכל את הקודש. והבא אל המקדש טמא. והאוכל חלב, ודם, ונותר, ופגול, וטמא. והשוחט, ומעלה - בחוץ. והאוכל חמץ - בפסח. האוכל, ועושה מלאכה - ביום הכיפורים. והמפטם את השמן. והמפטם את הקטורת. והסך בשמן המשחה. והאוכל נבילות, וטריפות, שקצים, ורמשים. אכל טבל, ומעשר ראשון - שלא נטלה תרומתו, ומעשר שני, והקדש - שלא נפדו. כמה יאכל מן הטבל, ויהא חייב? - רבי שמעון אומר: כל שהוא. וחכמים אומרין: כזית. אמר להם רבי שמעון: אי אתם מודים לי, באוכל נמלה כל שהיא שהוא חייב? אמרו לו: מפני שהיא כבריתה. אמר להם: אף חיטה אחת כבריתה. (ג) האוכל בכורים - עד שלא קרא עליהן. קודשי קדשים - חוץ לקלעים. קדשים קלים, ומעשר שני - חוץ לחומה. השובר את העצם בפסח הטהור - הרי זה לוקה ארבעים. אבל המותיר בטהור, והשובר בטמא - אינו לוקה. (ד) הנוטל אם על הבנים - רבי יהודה אומר: לוקה - ואינו משלח. וחכמים אומרין: משלח - ואינו לוקה. זה הכלל - כל מצוה בלא תעשה, שיש בה קום עשה - אין חייבין עליה. (ה) הקורח קורחה בראשו. המקיף פאת ראשו. והמשחית פאת זקנו. השורט שריטה אחת על מת - חייב. שרט שריטה אחת - על חמישה מתים, או חמש שריטות - על מת אחד, חייב על כל אחת ואחת. וחייב על הראש שתים - אחת מכאן, ואחת מכאן. ועל הזקן חמישה - שתים מכאן, ושתים מכאן, ואחת מלמטן. רבי אליעזר אומר: אם נטלו כולו כאחת - אינו חייב אלא אחת. ואינו חייב - עד שיטלנו בתער. רבי אלעזר אומר: לקטו במלקטת, או ברהיטני - חייב. (ו) הכותב כתובת קעקע. כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב - אינו חייב - עד שיכתוב ויקעקע בדיו, ובכוחל, ובכל דבר שהוא רושם. רבי שמעון בן יהודה, משם רבי שמעון אומר: אינו חייב - עד שיכתוב את השם, שנאמר: "וכתובת קעקע לא תיתנו בכם, אני ה'" (ויקרא יט כח). (ז) נזיר, שהיה שותה ביין כל היום - אינו חייב אלא אחת. אמרו לו: "אל תשתה", "אל תשתה", והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת. (ח) היה מיטמא למתים כל היום - אינו חייב אלא אחת. אמרו לו: "אל תיטמא", "אל תיטמא", והוא מיטמא - חייב על כל אחת ואחת. היה מגלח כל היום - אינו חייב אלא אחת. אמרו לו: "אל תגלח", "אל תגלח", והוא מגלח - חייב על כל אחת ואחת. [ט] היה לבוש בכלאים כל היום - אינו חייב אלא אחת. אמרו לו: "אל תלבש", "אל תלבש", והוא פושט ולובש - חייב על כל אחת ואחת. (ט) [י] יש חורש תלם אחד - וחייב עליו שמונה לאוין, החורש בשור ובחמור, והן מוקדשין, כלאים בכרם, שביעית, ויום טוב, נזיר, וכוהן אבית הטומאה. חנניה בן חכינאי אומר: אף הלובש כלאים. אמרו לו: אינו השם. אמר להם: אף לא הנזיר הוא השם. (י) [יא] כמה מלקין אותו? - ארבעים חסר אחת, שנאמר "במספר, ארבעים" (דברים כה ב-ג) - מנין שהוא סמוך לארבעים. רבי יהודה: אומר ארבעים שלמות. איכן הוא לוקה את היתרה? - בין כתפיו. (יא) [יב] אין אומדין אותו - אלא מכות הראויות להשתלש. אמדוהו לקבל ארבעים - לקה מקצת, אמרו: אינו יכול לקבל ארבעים - פטור. אמדוהו לקבל שמונה עשרה - ומשלקה, אמרו: יכול הוא לקבל ארבעים - פטור. עבר עבירה שיש בה שני לאוין - אמדוהו אומד אחד - לוקה, ופטור. ואם לאו - לוקה ומתרפא, וחוזר ולוקה. (יב) [יג] כיצד מלקין אותו? - כופת שתי ידיו לעמוד, הילך והילך, וחזן הכנסת אוחז בבגדיו - אם נקרעו נקרעו, ואם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את לבו. והאבן נתונה מאחריו, וחזן הכנסת עומד עליה, ורצועה של עגל בידו - כפולה - אחד לשנים, ושנים לארבעה, ושתי רצועות עולות ויורדות בה. (יג) [יד] ידה טפח, רוחבה טפח - מגעת עד פי כרסו. ומכה אותו אותו - שליש מלפניו, ושתי ידות מאחריו. אינו מכה אותו - לא עומד, ולא יושב, אלא מוטה - שנאמר: "והפילו השופט" (דברים כה ב). והמכה - מכה באחת ידו, בכל כוחו. (יד) [טו] הקורא - קורא: "אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת, הכתובים בספר הזה, ליראה את השם הנכבד והנורא הזה" וכו', "והפלא ה'" (דברים כח נח-נט) וכו', וחוזר לתחילת המקרא. ואם מת תחת ידו - פטור. הוסיף לו רצועה אחת, ומת - הרי זה גולה על ידו. נתקלקל, בין בראי ובין במים - פטור. רבי יהודה אומר: האיש בראי, והאשה במים. (טו) [טז] כל חייבי כריתות שלקו - נפטרו מידי כרתן, שנאמר: "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה ג), משלקה - הרי הוא אחיך, דברי רבי חנניה בן גמליאל. אמר רבי חנניה בן גמליאל: מה אם העובר עבירה אחת - נפשו ניטלת עליה, העושה מצוה אחת - על אחת כמה וכמה, שתינתן לו נפשו. רבי שמעון אומר: ממקומו הוא למד, שנאמר: "ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם" (ויקרא יח כט), ואומר: "אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם" (ויקרא יח ה), הא כל היושב ולא עבר עבירה - נותנין לו שכר כעושה מצוה. רבי שמעון ברבי אומר: והרי הוא אומר: "רק חזק לבלתי אכל הדם" (דברים יב כג) וכו', ומה אם הדם, שנפשו של אדם חתה ממנו - הפורש ממנו מקבל שכר, גזל, ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן - הפורש מהן, על אחת כמה וכמה שיזכה, לו, ולדורותיו, ולדורות דורותיו - עד סוף כל הדורות. (טז) [יז] רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא - לזכות את ישראל, לפיכך - הרבה להן תורה ומצוות, שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב כא).