משניות בניגון - "שונה בזמרה "| מסכת שבועות | שני הפרקים הראשונים

Description

משניות בניגון - בעזרת השם . סיון התשפ"ה. פרק שבועות שתים פרק ידיעות הטומאה 16:10 - 25:15 משנה א שבועות שתים שהן ארבע, ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע, יציאות השבת שתים שהן ארבע, מראות נגעים שנים שהם ארבעה. משנה ב כל שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים, הרי זה בעולה ויורד. יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה, עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד. משנה ג אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף, שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר, שנאמר (במדבר כט, יא) מלבד חטאת הכפורים, על מה שזה מכפר זה מכפר, מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה, אף חיצון אין מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה. משנה ד ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר, שעירי הרגלים מכפרין אבל לא שעירי ראשי חדשים. ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין, על הטהור שאכל את הטמא. רבי מאיר אומר, כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו. היה רבי שמעון אומר, שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא, ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ושל יום הכפורים מכפר על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו, מהו שיקרבו זה בזה. אמר להם, יקרבו. אמרו לו, הואיל ואין כפרתן שוה, היאך קרבין זה בזה. אמר להן, כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. משנה ה רבי שמעון בן יהודה אומר משמו, שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא. מוסיף עליהם של רגלים, שמכפרין על הטהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. מוסיף עליהם של יום הכפורים, שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא, ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו, מהו שיקרבו זה בזה. אמר להם, הן. אמרו לו, אם כן יהיו של יום הכפורים קרבין בראשי חדשים, אבל היאך של ראשי חדשים קרבין ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלה. אמר להן, כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. משנה ו ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו, שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין. ועל שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין, שעיר המשתלח מכפר. משנה ז אחד ישראלים, ואחד כהנים, ואחד כהן משוח. מה בין ישראלים לכהנים ולכהן משוח, אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. רבי שמעון אומר, כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל, כך דם הפר מכפר על הכהנים. כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל, כך וידויו של פר מכפר על הכהנים. פרק ב משנה א ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע. נטמא וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור את הקדש, נעלם ממנו הקדש וזכור את הטומאה, נעלמו ממנו זה וזה, ואכל את הקדש ולא ידע ומשאכל ידע, הרי זה בעולה ויורד. נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש, נעלם ממנו מקדש וזכור את הטומאה, נעלמו ממנו זה וזה ונכנס למקדש ולא ידע ומשיצא ידע, הרי זה בעולה ויורד. משנה ב אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת העזרה, שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר. ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם, וכל ישראל אחריהם. הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת. וכל שלא נעשה בכל אלו, הנכנס לשם אין חייבין עליה. משנה ג נטמא בעזרה ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש, נעלם ממנו מקדש וזכור לטומאה, נעלם ממנו זה וזה, והשתחוה או ששהה בכדי השתחואה, בא לו בארוכה, חייב. בקצרה, פטור. זו היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה. משנה ד ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה, היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד, חייב, מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו. משנה ה רבי אליעזר אומר, (ויקרא ה, ב) השרץ ונעלם ממנו, על העלם שרץ חייב, ואינו חייב על העלם מקדש. רבי עקיבא אומר, ונעלם ממנו והוא טמא, על העלם טומאה חייב, ואינו חייב על העלם מקדש. רבי ישמעאל אומר, ונעלם ונעלם שתי פעמים, לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.