Harav Dov Landua Shlita at Mir Yeshiva - Aseres Yemei Teshuva

Description

דברי רשכבה"ג רבינו מרן גאון ישראל הגר"ד לנדו שליט"א אמש לאחר השיעור בהיכל ישיבת מיר: אנחנו נמצאים כעת בתוך ימי התשובה לפני יום הכיפורים, וודאי כל אלו שעוסקים בכל השנה בתורת השם מבינים היטב את המוטל עליהם בימים אלו, ומוסיפים על עצמם בדקדוק המצוות, בריבוי המעשים טובים, בשקיעות בלימוד התורה, שמי שעוסק בה כל השנה מכיר את גדלות התורה ואת ההשפעה של התורה בכל הענינים שקיעות בלימוד התורה, בהרגשה האישית של לומדי התורה הם ובני ביתם, אשריהם ואשרי חלקם , ובהשפעה הגדולה שיש להם על העולם, ושהם ורק הם מגנא ומצלא. זה דברים פשוטים, פשיטא אבל גם פשיטא אומרים. בכלי יקר בפרשת ויקרא פרק ו' פסוק כ"א, כותב על תלמיד חכם שחטא, שעצם עסקו בתורה היא כפרתו למרק חטאו, חידוש עצום , ומורק ושוטף מבית ומחוץ במי התורה. אבל צריך לזכור דבר חשוב, במשנה במסכת יומא דף פ"ה עמוד ב', דרש רבי אלעזר בן עזריה, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, עבירות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו. והחיי אדם בכלל קמ"ג כותב: וביותר צריך אדם לתקן בדברים שבין אדם לחבירו, כי עליהם יום הכיפורים אפילו מיתה אין מכפר, עד שיחזיר הגזל והעושק ויפייס לחבירו עד שימחול לו. ואפילו מתענה ק' שנים ויביא כל אילי נביות ויתודה ק' פעמים ביום, לא יתכפר לו, כדאיתא במשנה בבא קמא (ק"י א') הביא אשמו עד שלא הביא גזילו, לא יצא, שהרי כשחוטא לאדם הוא חוטא בכפלים, א' לאדם, וא' להקב"ה שעבר על צוויו. ועד שמפייס לחבירו כיצד יתוודה, כי הלא עיקר הוידוי הוא עזיבת החטא והחרטה, והרי עדיין השרץ בידו. מבואר בחיי אדם כי בחטאים שבין אדם לחבירו, לא רק שהריצוי לחבירו מעכב את התשובה, אלא האדם עדיין שרוי בתוך החטא כל זמן שלא ריצה את חבירו. והענין הזה של מידות טובות, והנהגה שבין אדם לחבירו, הם דברים שצריך לתת עליהם את הדעת בכובד ראש, ולא רק בעשרת ימי תשובה, להיות מעביר על מידותיו, ולהיזהר בכבוד חבירו, ובכבוד רבותיו, ובאוירה הטובה שעושים בבית, החיוב בזה הוא להיטיב לשני, ובישיבות ובכוללים הרבה פעמים החיוב בזה הוא לכבד את השני גם אם הוא פחות מוכשר גם אם הוא טעה, הניסיון קשה מאד, ומאידך אם חלילה פגעו במישהו, לרצות אותו ולפייס אותו, צריך לדעת גם איך לפייס, בצורה מכובדת, ולעשות בכישרון להכניס את הכישרון בזה, ובמקוריות, שההוא לא יפגע מהפיוס עצמו, ויש בזה מעשים רבים מגדולי הדורות, מעשים אמיתים. והזהירות בממון חבירו, יש פרטי דברים, מכשולות רבים בזה וגם בזה צריך להתיחס ברצינות. אבל יחד עם זה, העיקר שמוטל על בני הישיבות והכוללים הוא לשקוד על תלמודם ביתר שאת וביתר עוז, בשקיעות ובעיון, ולהתנתק כמה שיותר מהעולם שבחוץ, מי שיש לו סקרנות בדברי תורה, לא כל כך מוצא ענין בסקרנות במילי דעלמא, להבין היטב שלימוד התורה עיקר תפקידנו, שאנחנו עוסקים ב'כה אמר השם' כל מילה כל דבר שמדברים זה כה אמר השם, וזה קירבת השם האמיתית, ולהבין שמי שזוכה ללמוד תורה הוא הבן אדם המאושר ביותר בעולם, לא חסר לו כלום. ואני רוצה להוסיף דבר שברור לכולם, אנחנו יודעים היטב ששום בן ישיבה שום אברך כולל לא ילך לצבא, בשום פנים ואופן לא, ובשום צורה לא, אנחנו מתפללים ומייחלים לבורא עולם שלא יצרו את הצעדים שלנו, ושלא יקשו על בני הישיבות, אבל זה אנחנו מכריזים קבל עם ועולם, שום בחור ושום אברך לא ילך לצבא, אני אומר דברים פשוטים אבל צריך להגיד אותם, אף אחד לא הולך, לא הולכים. יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יגמור חתימתנו לטובה, וימלא כל משאלות ליבנו לטובה, ויצילנו מכל הצרות מבית ומחוץ, ויגן על עם היושב בציון, ויגן על בני התורה מכל רודפיהם ומחרפיהם, ונזכה כולנו לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן. גמר חתימה טובה.