Ten Minutes of Meaning (Part 165): The Purpose of Our Lives - Mesillas Yesharim

Description

#Mussar #SelfImprovement #SelfHelp #Judaism #Jewish #Mindfulness Become a better version of yourself with just 10 minutes of wisdom from R' Moshe Chaim Luzzatto (Ramchal) and his magnificent work, Mesillas Yesharim. For more content, visit http://www.rabbiefremgoldberg.org. We are on Chapter 19, translation courtesy of @SefariaProject. https://www.sefaria.org/Mesilat_Yesharim.19?lang=bi. אמנם ודאי שמי שמתכוין בעבודתו לטהר נפשו לפני בוראו, למען תזכה לשבת את פניו בכלל הישרים והחסידים, לחזות בנועם ה' לבקר בהיכלו, ולקבל הגמול אשר בעוה"ב לא נוכל לומר שתהיה כונה זו רעה. However, he whose motivation in his divine service is to purify his soul before his Creator in order to be worthy of sitting among the Just and the Pious, "to gaze upon the pleasantness of G-d and to dwell within His sanctuary", and receive the reward in the World to Come, we certainly cannot say that his motive is evil. אכן לא נוכל לומר גם כן שתהיה היותר טובה, כי עד שהאדם מתכוין לטובת עצמו, סוף סוף עבודתו לצורך עצמו. On the other hand, we also cannot say that this is the best of motives. For as long as a person is motivated by his own benefit, in essence, his divine service is for his own self-interest. אך הכונה האמתית המצויה בחסידים אשר טרחו והשתדלו להשיגה, הוא שיהיה האדם עובד רק למען אשר כבודו של האדון ב"ה יגדל וירבה. But the true motivation which is found among the Pious, who have exerted themselves and strove to attain it, is for one to serve solely in order to raise and increase the honor of the Master, blessed be He. וזה יהיה אחר שהתגבר באהבה אליו יתברך, ויהיה חומד ומתאוה אל הגדלת כבודו, ומצטער על כל שימעט ממנו, כי אז יעבוד עבודתו לתכלית זה, שלפחות מצדו יהיה כבודו יתברך מתגדל. This intent will come only after the love of Him has intensified within him, after he longs and lusts for the raising of His honor and is pained by any diminishing of it. For then he will perform the divine service for this purpose, so that at least, through himself, G-d's honor will increase. ויתאוה כל שאר בני האדם יהיו כמו כן, ויצטער ויתאנח על מה שממעטים שאר בני האדם, וכל שכן על מה שממעט הוא עצמו בשוגג או באונס או בחולשת הטבע, אשר קשה לו לישמר מן החטאים בכל עת, כענין הכתוב (קהלת ז׳:כ׳): כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. He will lust that all other human beings will likewise do the same. And he will be pained and grieve when they diminish in this honor. All the more so, will he be pained of what he himself diminishes, whether accidentally, unwittingly or due to natural weakness, which makes it difficult for him to guard himself from sin at all times, as scripture writes: "for there is no righteous man on earth who does good and sins not" (Kohelet 7:20). ודבר זה ביארוהו בתנא ד"א ז"ל אמרו: כל חכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו, ומתאנח על כבודו של הקב"ה כו', כל ימיו, ומתאוה ומיצר לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גליות, זוכה לרוח הקודש בדבריו וכו'. This matter was clarified in Tana D'Bei Eliyahu (Raba 4): "every sage of Israel who has attained true Torah knowledge, and grieves over the honor of the Holy One, blessed be He, and over the honor of Israel all his days, who longs and feels pain for the honor of Jerusalem and the holy Temple, and for the redemption to sprout soon, and the ingathering of the exiles immediately the Ruach Hakodesh will rest upon his words..." נמצאת למד שזאת היא הכוונה המעולה שהיא רחוקה לגמרי מכל הנאת עצמו, ואינה אלא לכבודו של מקום ולקידוש שמו יתברך המתקדש בבריותיו בשעה שעושים רצונו. Thus we learn that this is the ideal intent. For it is completely removed from all consideration of personal benefit, and is only for the honor of G-d and for the sanctification of His blessed Name, which is sanctified by His creations when they do His will. ועל זה אמרו (זהר כי תצא): איזהו חסיד המתחסד עם קונו. והנה החסיד כזה מלבד העבודה שהוא עובד במעשה מצותיו על הכונה הזאת, הנה ודאי צריך שיצטער תמיד צער ממש על הגלות ועל החורבן, מצד מה שזה גורם מיעוט כביכול לכבודו ית', ויתאוה לגאולה לפי שבה יהיה עילוי לכבוד השם יתברך, והוא מה שכתב התדב"א שהבאנו למעלה, ומתאוה ומיצר לכבוד ירושלים וכו', ויתפלל תמיד על גאולת בני ישראל והשבת כבוד שמים לעילוי. On this our sages said: "who is Pious (a Chasid)? He who is benevolent (mitchased) towards his Maker" (Zohar Beit, Mishpatim 114b). Behold, such a Chasid, besides the service which he does in performing his mitzvot with the proper intent, will certainly feel actual (mamash) pain on the exile and the destruction of the Temple, because these cause a diminishing, so to speak, of the blessed G-d's honor. He will long for the Redemption because then the honor of G-d will be exulted. This is what the Tana d'Bei Eliyahu we brought earlier said: "and he longs and feels pain over the honor of Jerusalem..." He will pray always for the redemption of Israel and the return of G-d's honor.