נדיר: הרבי מלובביץ מבהיר שההתנגדות לדרך חב"ד בנושאים שונים מעכבת את הגאולה

Description

במסגרת כמה וכמה הנהגות ייחודיות ויוצאות דופן שקיימות אך ורק בחסידות חב"ד, אחד הדברים הבולטים במיוחד הוא עניין אי השינה בסוכה. ולכאורה כמובן שזה מעורר תמיהה: על המצווה של "בסוכות תשבו שבעת ימים", קבעו חז"ל ש"תשבו כעין תדורו". כלומר, כדרך שאדם דר במשך כל השנה בביתו, כך הוא מצווה לדור בסוכה במשך שבעת ימי חג הסוכות. להפוך את ביתו לעראי ואת סוכתו לקבע, וממילא את כל ענייניו, בין ביום ובין בלילה, עליו לעשות בסוכה. זה כולל אכילה, שתיה, לימוד או אפילו שיחה שגרתית עם בני משפחה או חברים. וזה כולל כמובן גם את עניין השינה (ואדרבה, בעוד שההלכה דווקא מתירה אכילת עראי ובמיוחד עניינים כמו שתיית כוס מים מחוץ לסוכה, הרי שהיא בהחלט אוסרת על שינה מחוץ לסוכה אפילו כאשר מדובר בשינת עראי). ולכן יש השואלים: כיצד מסוגלים חסידי חב"ד להתעלם מחלק כל כך חשוב ומרכזי במצוות הישיבה בסוכה?! וכיצד מנהג של מגזר או חוג מסויים יכול לבטל מצווה מדאורייתא והלכה מפורשת בשו"ע?! לא זו בלבד, אלא שמישהו בא ושאל אותי לפני כמה שנים, ספק ברצינות ספק ברמה מסויימת של גיחוך, האם מבחינתנו לישון בסוכה נחשב ממש לאיסור חמור?… ובכן, חשוב קצת להעמיד דברים על דיוקם: אז ראשית לכל, כידוע לכולנו, אותה הלכה שמחייבת אותנו לישב בסוכה, גם קובעת חד משמעית ש"כל המצטער בישיבת הסוכה פטור מישיבתה". ועל מה בעיקר מדברת ההלכה בתור משהו שמצוות הישיבה בסוכה, בין אם מדובר בשינה בלילה ובין אם מדובר בישיבה רגילה במהלך היום, עלולה לגרום לאדם צער ובכך לפטור אותו מהחובה לקיימה? כמובן שמדובר על מצבים של קור או גשם (שאמנם כאן בארץ די נדיר שזה קורה אם בכלל בתקופה זו של השנה, אבל במקומות רבים בחו"ל כמובן שהתופעה הזאת קיימת ועוד איך), שאז ברור לכולי עלמא שההישארות בסוכה יכולה להסב לאדם סבל רב והוא בהחלט רשאי לעוזבה ולעלות לביתו. וראה זה פלא, אם בחסידי חב"ד עסקינן, הרי מסופר שבמשך כל הדורות הם דווקא החמירו ביותר והמשיכו לשבת בסוכה גם כאשר שרר בחוץ קור עז או ירד גשם זלעפות. כמו כן, בחב"ד מקפידים עד היום אפילו לא לשתות כוס מים מחוץ לסוכה (שכפי שכבר ציינתי קודם מבחינה הלכתית יש לכך היתר גמור). ידוע ומפורסם עד כמה שחב"ד נחשבים למהדרים שבמהדרים בקיום המצוות בכלל, ובפרט ובמיוחד במצוות הקשורות עם חגי ישראל. לפיכך, פשיטא שגם בחג הסוכות החב"דניקים ממש אינם מחפשים לעצמם שום היתרים או קולות ומקיימים הכל בשיא ההידור! ואז השאלה נותרת בעינה, מה בכל זאת גורם להם לאותו צער, שבעקבותיו הם נוהגים בצורה שנראית לכאורה ממש דבר והיפוכו: מצד אחד מהדרים ומחמירים עד הקצה האחרון גם בדברים שבהם ההלכה דווקא מקלה, ומאידך נמנעים מלקיים את החיוב המפורש לישון בסוכה? האדמו"ר האמצעי, הרבי השני של חב"ד ובנו של אדמו"ר הזקן בעל התניא, הרגיש שבסוכה מאיר אור אלוקי גדול ונעלה במיוחד שנקרא 'מקיפים דבינה', ולכן לא היה מסוגל לישון בסוכה. לצורך הדגמת העניין, דמיינו לעצמכם שאנשים כערכנו, שאיננו נמצאים בדרגה שבה אנו מסוגלים לחוש אורות רוחניים אלא רק אורות גשמיים, מישהו יכוון אלינו פרוז'קטור ענק – האם מישהו מאיתנו יוכל להירדם במצב שכזה?! כמובן שזה בלתי אפשרי! אז אדמו"ר האמצעי, כמי שבניגוד אלינו כן מסוגל היה לחוש את האור האלוקי-רוחני הזה שבסוכה, בוודאי שלא יכל לישון בה כשמאיר אור שכזה. והרבי מסביר בשיחה, שזה ממש על דרך מה שאמר יעקב אבינו כאשר התעורר משנתו במקום המקדש "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה). ולכן עפ"י ההלכה מובן בפשטות, שכאשר אדם מאיזו סיבה שלא תהיה, גשמית או רוחנית, איננו מסוגל להירדם בסוכה, הרי שחל עליו דין של מצטער ולכן ממילא הוא פטור משינה בסוכה ועליו ללכת לישון בביתו. ואז כמובן שנשאלת השאלה: איך זה שכל גדולי ישראל לאורך כל הדורות, מהתנאים והאמוראים ועד לרמב"ם והבית יוסף, לא ידעו את כל זה ולא חשו את המקיפים דבינה? והאמת שההסבר לכך הוא מאד פשוט: לכל דבר יש את הזמן שלו להתגלות… בדיוק כמו כל דבר אחר ביהדות שנתגלה במהלך הדורות רק מתי שנתגלה ולא לפני כן, כך גם בעניין הזה הקב"ה החליט מתי זה צריך להתגלות ועל-ידי מי. לכן דווקא אדמו"ר האמצעי אכן הרגיש את מה שכל ענקי הדורות שלפניו לא הרגישו. ובהזדמנות זו גם חשוב להדגיש,שבניגוד למה שכל מיני אנשים סבורים, כל אדמו"רי חב"ד ללא יוצא מהכלל הקפידו שלא לישון בסוכה! כולל אדמו"ר הזקן, למרות שבשולחן ערוך שלו מופיע כמובן החיוב ההלכתי כן לישון בסוכה. אלא שבגלל הטעם שהוסבר לעיל ושנתגלה דווקא לאדמו"רי חב"ד, הם לא ישנו בסוכה. ואיך אני יודע שגם אדמו"ר הזקן לא ישן בסוכה? כי ישנו קטע וידאו מפורסם שבו הרבי אומר זאת במפורש… (והגם שאפשר כמובן להקשות ולשאול איך זה יכול להיות שהרי העניין הזה נתגלה רק בדור שלאחריו ע"י בנו – עובדה שגם הוא לא ישן) אז הכל טוב ויפה, אבל מה כל זה נוגע אלינו כאנשים פשוטים ללא שום יכולת השגה בעניינים רוחניים?… איך אני יכול לומר שגם אני מצטער מהמקיפים דבינה?… כיצד אפשר להצטער ממשהו שאתה כלל לא מסוגל להרגיש?… בקיצור, לגבי הרביים ההסבר בהחלט מובן מדוע הם נהגו כפי שנהגו. אבל מדוע כל החסידים צריכים גם הם לנהוג כך אם אינם מרגישים את האור וממילא גם אינם יכולים להצטער? טעות יסודית היא לחשוב שהחסידים אינם מצטערים מהעניין. הם מצטערים ועוד איך! כל מי שרואה את עצמו מקושר לרבותינו-נשיאנו, איננו יכול לנהוג בניגוד למנהג מפורש שבו הם הקפידו לנהוג מבלי שהדבר יגרום לו צער רב! דבר ראשון, עלינו להצטער מכך שאיננו בדרגה שאור הסוכה מאיר אצלנו בגלוי. והגם שישנם אנשים שיודעים עד כמה שמצבם הרוחני אינו כדבעי, וממילא ברור שאיננו במעמד ומצב שבו אנו יכולים לשאוף לגילוי שכזה (וממילא גם לא מצטערים שאיננו זוכים לכך), הרי שגם עלינו אומר הרבי באותה שיחה שהזכרתי קודם, שמי שלא מצטער מכך שאיננו מרגיש את האור של הסוכה – צריך לפחות להצטער מכך שהוא אינו מצטער! ממש ככה.