איך להיות בשמחה גם כאשר אין רצון לשמוח , הרב זושא אלפרוביץ שנת תשפ"ב

Description

תמליל הדברים הנפלאים: רואים במוחש, שהרבי לקח את האמונה הפשוטה בהקב”ה ועבד עם זה להדביק אותנו באמונה הזאת. היה יהודי בכפר חב”ד יהודי שקראו לו דוד חן, נכד של חסידים גדולים. לצערנו היה אצלו אסון ונכנס אל הרבי ביחידות (שמעתי את זה ממנו אישית). הוא שאל את הרבי עצה עבור שמחה, מה ניתן לעשות על מנת לשמוח במצב שלו? והרבי ענה לו: הרי כתוב, “פיקודי ה’ ישרים, משמחי לב”! (ע”י לימוד התורה נעשה שמח בלב הלומדים) והוא שאל את הרבי, זה הכל? הוא חשב שהרבי הולך להגיד לו איזו עצה גרנדיוזית … הרבי חייך אליו ואמר לו: תנסה את זה ותראה! ואותו דבר היה אצל החסיד הרב זעליג סלונים ע”ה, כאשר ל”ע אשתו נפטרה והוא כתב לרבי, שהוא לגמרי מדוכדך, והרבי עונה, הרי עכשיו חודש אדר! ומשנכנס אדר מרבים בשמחה, איך מגיעים אליך מחשבות כאלו… וגם כאן יש לשאול, וכי הרב זעליג סלונים לא ידע את מה שכתוב, שמשנכנס אדר מרבים בשמחה? הרי כתוב כך, אמנם הוא עצמו אינו שמח? מה הרבי עונה לו? הרבי מעורר בו את העניין. שתדע לך שאם תורה אומרת ככה, אז זה תורת אמת, וזה תורת חיים, האמת שבתורה מסוגלת להחיות אותנו! בגלל שזה אמת, אז אם אני מאמין בזה, אז האמונה הזאת יכולה להוסיף חיות גם אצלי. הרבי רוצה שאנחנו נחיה את האמונה שלנו, שהאמונה שבכל יהודי שמצד עצם נפשו, תבוא לידי גילוי. ולא רק דרך הבנה והשגה, ע”י מאמרי חסידות וכו’, אלא גם בפשטות האמונה עצמה, שכל יהודי מאמין בן מאמין, שזה יבוא לידי ביטוי, ועם זה יחיו, וזה יחזק ויתן כוח, וזה כלל וכלל לא דבר פשוט, זה אחד מהחידושים של הרבי. בכמה וכמה עניינים רואים את זה, איך שהרבי לקח דברים שלכאורה נראים פשוטים וכל אחד יודע מזה, אבל כפי שנאמר “והיה עקב תשמעון” כפי הפירוש שבזה, דברים שדשים אותם בעקביים, ולא שמים לב לכאורה אליהם, לא מתייחסים לזה כפי שצריך. מי מתייחס באמת למה שנאמר משנכנס אדר מרבין בשמחה, או פיקודי ה’ ישרים משמחי לב? ועד כהנה וכהנה… והרבי חינך והדריך אותנו לקחת עניינים פשוטים הכתובים בפסוק, בתורה בנביאים ובכתובים ובחסידות והרביים שלנו אמרו, כמו לדוגמא הפתגם הידוע, “תחשוב טוב יהיה טוב”, שאכן יתייחסו לזה בפשוטות. זה היה בשנת תשט”ו, הרב פרץ מוצקין ניגש לרבי באמצע התוועדות, כאשר כלתו הייתה חולה ר”ל ממש באופן של פיקוח נפש, הייתה בסכנת חיים! ר’ פרץ היה ממש מוטרד מזה וניגש לרבי בתחילת ההתוועדות פעם ראשונה, והרבי בירך אותו. לאחר מכן באמצע ההתוועדות ניגש שוב, כנראה שקיבל ידיעה שהמצב הולך ומחמיר. הרבי משך לו בכובעו, ואמר לו: מה היא אשמה, שאצלך חסר בביטחון בה’! והיא חיה ברוך ה’ עד היום. נקודת הדברים היא, שגם אצל חסידים גדולים, אבל ענינים כמו אמונה פשוטה ובטחון פשוט בה’ של יהודי פשוט, לאו דווקא שחיו עם זה! חיו יותר עם עניינים כלליים הנחות והרגשים וכו’, אבל שיחיו בפשטות: כן שהקב”ה יכול לעשות נס, והקב”ה יכול לעזור והוא יעשה כך וכך שתבוא הישועה, הענינים האלו לא הגיעו עדיין לידי זה, שהאמונה הפשוטה בהקב”ה, שהבעש”ט כל כך חיזק אבל בדרך מופתים, יפנימו את זה חסידים, שלומדים חסידות ויחיו את זה ויקחו את זה באופן פשוט, באופן פנימי – שאכן כך הם הדברים! היום רואים בדורנו (בהשוואה לדורת הקודמים) גם אצל בחורים של היום שחיים עם הדברים הכתובים בפשטות ויכולים אפילו לשאול הרי זה כתוב כך, ואני בעצמי לא חשבתי על זה… כי בדור שלנו זה ממש בפשטות כזאת, שלוקחים הדברים בצורה פשוטה, שאם זה כתוב, אז “צמצום כפשוטו” וכך הם הדברים! מצד אחד יש בזה חסרון והיו בעבר לועגים לזה, ומצד שני, אכן “צמצום כפשוטו” ובסופו של דבר אכן אין מקרא יוצא מידי פשוטו! כלומר הרבי חיזק והחיה וגילה את האמונה הפשוטה של יהודי של הדור כולו, מתחיל באמונה בהקב”ה ו”יאמינו בה’ ובמשה עבדו” והרבי הדגיש את העניין שהאמונה במשה עבדו, צריך להיות באותו כוח כמו של ויאמינו בה’, שגם זה לא שמענו בדורות הקודמים, שאמנם חסידים תמיד היו מקושרים לרבי, אבל בעניין של אמונה, אמונה פשוטה ברבי שכאשר הרבי אומר אז כן יקום! הרבי חזר והודיע לנו כל הזמן שהדור שלנו, הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, אז גם כאן צריכים להאמין בזה בפשטות. לא יעזור הרגשים, לא יעזור הבנה והשגה, או מידות חסידות עבודת החסידות, דרכי החסידות, מבצעים, שלוחים, שום דבר! או שאני מאמין בזה ואם אני מאמין בזה, אז זה יכול לתת לי כוח בחיי היום יום, או שר”ל לא כ”כ מאמינים בזה… העניין לא מונח. והרבי אמר לנו דברים כאלו, כי הרבי ציפה מאיתנו שכן נהיה כלים לקבל, כלומר ספירת המלכות (שזה מה שמוסבר על הדור השביעי של הרבי), אחד מהענינים שלה ומה שהיא משפיעה ודורשת, שיהיה עניין של אמונה (כמבואר גם בתחילת מצוות האמנת אלוקות בדרך מצוותיך) שיש את העניין של דעת ודעת היא עניין של הרגש, בניגוד לאמונה, אמונה היא לא עניין של הרגש, אלא של ביטול, אני בפירוש לא מרגיש, העניין רחוק ממני, העניין סתום ונעלם, ובכל אופן אני מקבל את זה בפשטות, לא באופן של “גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי” (גנב שקורה להקב”ה להצליח בגניבה) שהאמונה לא נכנסת בפנימיות אצלי אלא נשארת במקיף מרחוק, אלא נכנסת ומשפיעה עלי ופועלת אצלי ומשנה אותי, זה אחד החידושים של ספירת המלכות! לחיים ולברכה!