חת ממצוות הפורים היא "לבסומי בפוריא עד דלא ידע", שמשמעותה – לשתות לשוכרה עד כדי איבוד הדעת.
לשתות זה טוב ונחמד, אבל כולנו יודעים ששתייה מופרזת מזיקה. האם זה מה שנדרש בחג הפורים מאלו שמכונים בתורה בשם: "עם חכם ונבון"? האמנם עלינו להשליך את המתנה הגדולה שנתן אלוקים לאדם – הדעת, לשתות ולהשתטות?
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון במשל משעשע ונמשל מיוחד שיוצק תוכן ומשמעות מאירה למצווה להתבסם בחג הפורים
