קשה לתאר את עוצמת השמחה בחצר הקודש ויז'ניץ השנה בימי הפורים. מי שזוכר את השקט המתוח של אשתקד, כשאלפי חסידים העתירו בתפילה עבור רבם ששהה בטיפול רפואי מורכב בלוס אנג'לס, לא יכול היה שלא להזיל דמעה למשמע קולו של האדמו"ר בקריאת המגילה הן בלילה והן בבוקר. "וכל העיר צהלה ושמחה" – פשוטו כמשמעו.

במהלך ימי החג ערך הרבי ארבעה טישים שארכו שעות ארוכות. בטיש הלילה הראשון, נשמרה המסורת העתיקה כאשר שמונה חברי מקהלה מיוחדים עלו על שולחן המלכים ושימחו את הרבי בנעימות קודש. בבוקר החג, לאחר חלוקת מתנות לאביונים ומשלוחי מנות לגדולי ישראל, ערך הרבי טיש "משתה היין" המרכזי, במהלכו עברו אלפי החסידים עם ה"קוויטלך" להתברך בישועות ובבני חיי ומזוני.

רגע השיא במוצאי החג היה ה"פורים שפיל", ההצגה המסורתית שסחפה את הקהל למחוזות רחוקים. השנה גוללו החסידים את סיפורו המופלא של ר' שמואל מונקס, מחסידי ה"צמח צדק" מליובאוויטש, סיפור המלמד על כוחה של צדקה ומסירות נפש.

היה זה ערב יום הכיפורים. בעוד היהודים בכפר מתכוננים ליום הקדוש, נודע לר' שמואל כי פריץ רשע השליך משפחה יהודית שלמה לבור הכלא באחוזתו, בשל חוב של אלפיים רובל. "אם לא יובא הכסף עד הערב", התרה הפריץ באטימות, "יוצאו כולם להורג".

ר' שמואל, חסיד של אמת, לא נח. הוא אסף קופיקה לרובל, דפק על דלתות, אך הסכום היה רחוק מהיעד. בייאושו, מצא עצמו ניצב בפתח בית מרזח אפוף אדי אלכוהול וצחוקם של שיכורים. שם, בלב הטומאה, המתין לו הניסיון הגדול. איוון, הלץ שבחבורת השחקנים, הצביע על כמה כוסות, האחת גדושה בוודקה טהורה והשנייה במטבעות זהב. "שתה את הכוס – והזהב שלך", צחק.

בלי להסס, נגד הטבע ונגד תחושת הקבס, בירך ר' שמואל "שהכל" וגמע את המשקה החריף פעם אחר פעם, עד שהשלים את הסכום הדמיוני. בעיניים אדומות וברגליים כושלות, כשהוא מובל על ידי מוחו הציווה "פיקוח נפש!", הצליח להגיע לאחוזת הפריץ, להניח את הזהב ולפדות את הנשמות.

מעוצמת השכרות והתשישות, נפל ר' שמואל על מיטתו ושקע בתרדמה עמוקה. הוא ישן וישן, בעוד כלל ישראל עומדים בתפילה ביום הכיפורים. כשהקיץ סוף סוף, היה זה כבר בשעת סיום התפילה. ר' שמואל, שכלל לא זכר איזה יום היום, היה בטוח כי מדובר בשמחת תורה. הוא רץ לבית הכנסת, פתח את ארון הקודש ובקול גדול הכריז: "אתה הראת לדעת!".

הקהל נחרד, איך מעז יהודי כה מורם מעם לחלל כך את קדושת יום הכיפורים? אך ה"צמח צדק" הסב פניו אל הקהל והשתיקם. "הניחו לו", אמר הרבי בקול נרגש, "הוא כבר נמצא הרבה לפנינו. בעבודה העצומה שעבד היום ובמסירות הנפש שלו למען צדקה, הוא כבר תיקן את כל מה שיהודי צריך לתקן עד שמחת תורה".

ההצגה, שהוצגה בכישרון רב על ידי החסידים, הותירה את הקהל בהתעוררות עצומה. בשעות הצהריים של יום שושן פורים, נחתמו ימי השמחה בטיש מרומם שערך הרבי במשך שעתיים, מתוך תקווה כי כשם שראינו בניסים בימים ההם, כך נזכה לראות בישועת כלל ישראל בזמן הזה.